המדריך המלא לשווארמה הביתית למתכונים ← אני מהמכורים לשווארמה. זה ללא ספק אוכל הרחוב האהוב עלי וכנראה גם אחד מעשרת המאכלים שאקח איתי לאי בודד. הרבה שנים חלמתי על מכשיר שווארמה ביתי. אך שילוב של חוסר מקום במטבח, מחיר גבוה וההבנה שזה לא מכשיר שימושי בחיי היומיום (שיפוד של 2 ק"ג בשר, זה לא משהו שמכינים לארוחת ערב משפחתית) גרמו לעניין הזה לא לעבור את גבולות הפנטזיה אל עבר בדיקת הממשות. אך כשאלוהי הקופונים שלח אלי במייל את תמונתו של המכשיר הנכסף עם תג מחיר של 349 ש"ח, הגעתי למסקנה שזו תהיה פשוט כפיות טובה לא לרכוש אותו. בצהרי יום חולין סתמי וגשום הוא הגיע אלי הביתה וליבי נמלא באחת בתחושה חגיגית. בעודי תוהה היכן יימצא לו מקום במטבח העמוס בכלים ומכשירים (וזה חייב להיות גלוי לעין כי אני לא מאמין במכשירים מנמנמים בתוך ארונות) איתרתי חלל פנוי בין המיקסר למשאבת הואקום. אחר כבוד הוא הובל למקומו החדש והתמקם כל כך יפה, כאילו המטבח שלי הוא ביתו האבוד. שבועיים הוא נח לו שם, מלא חשיבות עצמית, ממתין בדומיה להזדמנות שלו להוכיח מה הוא יודע לעשות. יום הולדתה הרביעי של אילה הקטנה והאהובה שלי הלך והתקרב, ובהברקה של רגע סומן כתאריך היעד לחנוכת המכשיר ברוב עם. כך, בלי שום ידע מקדים בהכנת שווארמה, התחלתי לתכנן את התהליך – פרוסות בשר טלה, טלה טחון, שומן, בצל, תבלינים, ניחוחות, פיתות, בסטת סלטים. אחרי 24 שעות של סיעור מוחין והכנות קדחתניות – התהליך הקסום סוף סוף התגשם והתוצאות היו מעבר לכל מה שציפיתי. זו היתה השווארמה הכי טובה שטעמתי, ולמרות שכבר הכנתי אי אילו ארוחות בימי חיי שום דבר לא הכין אותי לתגובות הקהל החמדניות. לא משנה איזה מנות דקדנטיות ויצירתיות תכין לאורחיך, יש משהו בשיפוד מסתובב של שווארמה ריחנית ששובר גבולות של נימוס, מטריף את חושי הסועדים והופך אותם למכורים. קודם כל זו התשוקה הקמאית שקיימת רק באוכל רחוב. געגועים לצד החייתי, היצרי, התאוותני שבאוכל. שולחן מסעדה עם מפה מעומלנת ונר דולק זה נעים מאוד, אך יש בסיטואציה הזו משהו שכתלתני ומהורהר שמותיר תחושה של נטרול הדחף הבסיסי, הראשוני. כמה עונג יש בשווארמה כשאוכלים אותה בידיים תוך כדי שהיא מטפטפת עליך, לא משנה בכמה מגבות נייר אתה מצוייד. אף אחד לא מצפה ממך לכלום, אף אחד לא מסתכל עליך בעין עקומה. שנית, יש משהו נשגב בתנועה הסיבובית, הקבועה, המדיטטיבית של שיפוד השווארמה. משהו שהוא כמעט משל על תנועת חיינו השועטים בחופזה כמו מכוניות ליד הדוכן, בעוד הוא ממשיך לנוע על צירו כעד אילם. ראיתי ברחבי הרשת מתכונים לשווארמה ביתית בגריל, במחבת, אפילו בתנור, אבל מבחינתי זו הוצאה מההקשר מחוייב המציאות, כמו מצה אחרי הפסח. בלי השיפוד המסתובב זה פשוט לא זה. ולסיום פענוח סוד הקסם, זה כמובן בשילוב המופלא בין נתחי הבשר העסיסיים לבין הפיתה הרכה. שווארמה בצלחת זה סתם בשר צלוי וחתוך, לא שזה רע, אבל ההרמוניה עם הפיתה היא הבסיס ליצירה המונומנטלית הזו. השילוב של חלבונים ופחמימות – שיש כמה חכמים בעיני עצמם שאוהבים לזעוק כנגדו – זה הזיווג הנכון וסוד הקסם הכי עמוק של העונג שבאכילה והוא מגולם במנת השווארמה באופן מושלם. אז למשוגעים כמוני שהצטיידו במכשיר האטרקטיבי, הוסיפו לצידתכם גם שוק טלה ובואו נצא לדרך.  

 המדריך המלא לשווארמה הביתית

 

בסטת סלטים

אל מסיבת השווארמות שלנו נצרף פיתות חמות וטריות, מלפפונים חמוצים, פלפלוני שיפקה חריפים וגם עמבה למבינים. בנוסף נצרף לבסטה עוד כמה סלטים מעניינים ויצירתיים שישלימו את החוויה:

תודה לתומר שפרן, צלם מוכשר וחבר טוב, על התמונות היפות.