על קו הגבול
יום כיפור, קודש הקודשים, הקטורת ומרק חרירה
22 בספטמבר 2012זכרונות מאנגליה
24 באוקטובר 2012עוגיות שוקולד צ'יפס וגם שוקולד צ'יפס – מנטה
כשהייתי בצבא לא היו לי ממש חברים. אף אחד לא שם לב במיוחד לילד הדוס שמתאמץ יותר מדי ובכל זאת לא מצליח להבין את הקודים החברתיים של הסביבה החילונית אליה הוא נקלע.
הם לא הבינו אותי, אני חשבתי שאני מבין אותם אבל בעצם לא הבנתי. אבל את העוגיות שוקולד צ'יפס של אמא שלי הם אהבו מאוד. בימי ראשון כשהייתי חוזר מהבית אל המוצב קיבלו את פני בשמחה רבה, מתרגשים לקראת הרגע בו היתה נשלפת קופסת העוגיות מן התיק. בכל יציאה הייתי מבקש מאמא שהפעם תכין כמות יותר גדולה, אבל לא משנה כמה הכינה תמיד זה היה מתחסל בדקות הראשונות של צהרי יום ראשון. סוף קופסת העוגיות היה גם סוף רגעי התהילה שלי עד למחזור השוקולד צ'יפס הבא, בדיוק 21 יום אחר כך. מה שאף אחד לא ידע זה שתמיד החבאתי בתיק עוד קופסא קטנה של עוגיות שהייתי שומר רק לעצמי ומחסל אותה לבדי ב- 4 לפנות בוקר כשהייתי יורד מעמדת השמירה של הלילה. עוגיות שוקולד צ'יפס בשבילי תמיד יסמלו את החיים על קו הגבול. חייל בודד בין ישראל ולבנון, על התפר העדין בין שקט ומלחמה ובסערת דמדומי הנפש על הגבול בין העולמות, הדתי והחילוני. אבל היום אילה הקטנה והמקסימה שלי ביקשה שנכין ביחד עוגיות שוקולד צ'יפס לקראת טיסתנו הצפויה לאנגליה. כששאלתי אותה מה מסמלות העוגיות האלה בשבילה היא ענתה בפשטות: "שוקולד".
כמה אני מתפלל שההקשרים שלה תמיד יישארו כל כך פשוטים.
שוקולד צ'יפס ומנטה זה הקשר ממש מתבקש מבחינתי, בגרסא הזאת מדובר בממרח שוקולד מריר ומנטה שמתחבא בין שתי עוגיות. לא נותר לי אלא להאחז בעוד אחת מהתובנות המבריקות של ג'ורג' קוסטנזה (בתרגום חופשי שלי): "שוקולד צ'יפס – מנטה! מה יש בהם בשוקולד ובמנטה שגורם להם ללכת כל כך טוב ביחד?"….
