שוק טלה עם פירה צאן למתכון←   הפוסט הזה הוא המשך ישיר של השניים שקדמו לו. בפוסט הקודם כתבתי על בשר טלה ובזה שלפניו על חלב. בפוסט הנוכחי אכתוב את השקפתי על המקורות לאיסור היהודי על ערבוב בשר בחלב והצורך לחולל מחדש את החיבור ביניהם.

­­____

  למה מכוונת ההלכה היהודית כשהיא מצווה להפריד בין הבשר והחלב?. אני אציע שלושה מבטים על הנושא שהם כולם זוויות שונות של אותו עניין: רצון להפריד את הדת מהחיים, להבדיל בין שמיים לארץ.   מבט ראשון: הבשר הוא הדם של החיים. המסע, הטורח, הקשיים, הנפילות ותאוות הבשרים. החלב הוא הטהרה, הרוך, הגאולה, החזרה אל השורש. הפרדה ביניהם רוצה לכוון אותנו לתפיסה שהמגע עם חיי העולם הזה הוא כורח – לצרכי תזונה, פרנסה או תקשוקת, אך אין לחפש את אלוהים בתוך נבכי החיים וטעויותיהם. לא להתפלש בבוץ של העולם אלא להתנקות ממנו. ההלכה רוצה שהמאמץ הרוחני יתרכז בתוך בית הכנסת, שהדרך להגיע אל המשמעות תהיה בהסתגרות במישור מקביל אל החיים. פרישות. "מיום שחרב בית המקדש אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא דל"ת אמות של הלכה".   מבט שני: התורה נמשלה לחלב וגם לבשר. גם בתוך תחומי היהדות עצמה יש משניהם. הבשר מסמל את החלק ההלכתי של התורה. החוקים, המגבלות, ההוראות. החלב מסמל את החלק הנסתר- הקבלה. הרוח, המחשבות, הפילוסופיה, המיסטיקה והסודות. היהדות מצויה בדואליות קשה. מצד אחד פנימיות התורה שרואה גילוי אלוהי בכל פרט מפרטי החיים ובוררת את ניצוצות האור דווקא מתוך החשכה. מצד שני יש לה פרקטיקה הפוכה לחלוטין שמחייבת התבדלות ומגבלות חמורות שלא מאפשרות מגע ישיר עם החיים. הציווי להפריד בשר מחלב הוא בעצם  הוראה לא לערבב נגלה ונסתר, מתוך חשש שברגע שיוצר קשר אמיתי וחזק אל התוכן הפנימי, ברגע שתובן נשמתה של היהדות, ברגע שהתרגול המחשבתי יהיה העיקר, יש סיכוי שהמסגרת החיצונית תסיים את תפקידה ותהפוך למיותרת.   העין השלישית: החלב הוא התורה. כמו החלב שבא מן האם אל התינוק, כך התורה היא דבר האל אל האדם. הבשר הוא האומנות. האומנות חושפת את העולם במערומיו, ביופיו וגם בכיעורו. היא באה מתוך בשרו ודמו של היוצר ומקפלת לתוכה את שמחתו וצערו, את ייסוריו והתרוממות רוחו, את ספקותיו ואת צחוקו. הממסד ההלכתי – שרואה עצמו כשומר של דבר האל – מצווה להפריד בין השניים, כאומר שאין תוכן רוחני בחוויה האנושית והדרך היחידה אל האור היא להישאר קשוב אך ורק אל דבר האלוהים.

____

  היהדות הייתה חייבת לעצמה את ההפרדה הזו, כדי ליצור מסגרת. בלי הגבולות הללו, היצירה היהודית הייחודית לא הייתה נולדת. ההפרדה שמרה על עם ישראל כדי שיוכל להביא עצמו לידי ביטוי. אני מדמה את ההלכה לשליה שתפקידה לאפשר לתינוק הגנה מהסביבה החיצונית ולספק לו את מה שנחוץ לו כדי שיוכל להתפתח כראוי. אך מגיע הרגע שבו התינוק כבר נולד ואז על השליה להתכווץ ולצאת. יש שאלות קשות שהיהדות עדיין מפחדת לשאול את עצמה, אך הדינמיות של החיים מאלצת אותנו להבין. עד לפני 200 שנה כל עם ישראל היה שומר תורה ומצוות, בתהליך מהיר ביותר הפכנו לעם שרובו הגדול חילוני ומנותק מההלכה היהודית. גם להיסטוריה יש פילוסופיה. תהליך החילון הזה אינו לחינם, הוא מסמל סוף עידן ביהדות. סוף התקופה בה אנחנו בונים את עצמנו כעם מנותק שמצומצם אל תחומיו בלבד. היהדות כבר חזקה, קיימת וזוהרת דיה כדי להיפתח ולהשתלב עם החיים. הגיע העת לסוף השלטון ההלכתי. באופן טבעי כדי ליצור שינוי הולכים קודם כל אל הקיצוניות השנייה ולכן נוצר ניכור מוחלט של העם שלנו אל המורשת שלו. אך הגיע העת לסינתזה. הגיע העת להבנה שהתורה אינה שייכת לממסד הרבני. יש לנו מקורות נפלאים ויש לנו יכולת, רשות וחובה לשאוב מהם, מבלי צורך להתחייב למסגרות החוקים שייצגו את היהדות בעבר.

_____

  במסגרת הרנסנס היהודי שהבלוג הזה קורא אליו – זה התהליך הראשון שצריך לקרות, בשר וחלב מתבשלים יחדיו. יהדות שאינה מתנתקת מהחיים, שאינה אויבת את המחשכים, אלא משמשת כזרקור המאיר את החיפוש בתוכם. יהדות שמעניקה מקום לחלק החי והמיסטי שבה, אשר מחייב לצלול לעומק העולם, לפשפש בתהומות, מבלי מגבלות איסורים אשר מעכבים ואומרים לך מראש מה לעשות ומה לא לעשות. יהדות שמחבבת את האומנות והיצירה האנושית, כהמשך ישיר שלה. יהדות שלא רואה את עם ישראל כעם סגולה אלא כעם שהיה צינור לחוויה אלוהית, נפלאה ומיוחדת. אך מוכן שהנכסים הרוחניים שלו יתקשרו ויזדווגו עם אוצרות רוחניים, אומנותיים ומחשבתיים שהגיעו מדתות אחרות וממקורות נוספים של יצירה.

_____

  במנה הזו נתתי לשוק טלה להתבשל בטמפרטורה נמוכה 48 שעות, (זמן מספיק כדי לשכוח ולהיזכר בו כמה פעמים), הבשר מקבל מרקם כל כך ענוג שהתיאור היחיד שאני יכול לתת לו זה: "חמאתי". מה רוצה הטלה כשהוא בא אל חיק האם אם לא נחמה? ואיזה אוכל יוכל להיחשב כאוכל מנחם יותר מאשר פירה תפוחי אדמה?. פירה חלק ונימוח הוא בשבילי המזון האנושי הכי קרוב לחלב אם – חום של בית, רכות של גן עדן. לכן באהבה ורחמים הנחתי את בשר הטלה על פירה שעשוי עם חלב, חמאה וגבינה של צאן. ציר הבישול של הטלה הופך לרוטב מצומצם שבא כשמיכת מגן על המנה. סלט חי קטן מעניק רעננות שבאה כאיזון לשומניות של הטלה. זו מנה שמתאימה לארוחה משפחתית. השוק מגיעה שלמה אל השולחן ושם מתפרקת בתנועות רכות, ללא סכין, ומתחלקת בין הסועדים כאקט של דאגה לשלום בני הבית. כל סועד יוצר בכוחות עצמו את החיבור בצלחת עם הפירה והרוטב.

 

שוק טלה עם פירה צאן